מאחורי כל יום של תורה
וכל חלה לשבת,
יש אנשים כמוכם.

כי אני רואה את התוצאות. אני רואה את האברכים שכל פעם, כל פעם, מוסיף ומוסיף ומוסיף. זה מראה לי שאנשים יש להם חשק ללמוד תורה. וזה עושה לי חשק לתרום. כי אני רואה את המפעל שהוא עושה. אני רואה ואני יודע לאן הולך מה שתורמים לאנשים. לא רק אני. אני, בוא נגיד, בורג קטן במערכת. אבל האנשים תורמים מכל הלב כי הם רואים את מה שהוא עושה. אנשים רואים את הכולל, איך הוא פעיל, איך האברכים, כל פעם מתאספים אלינו אברכים. ברוך השם, תודה לאל. ואיך הוא מצליח להחזיק את כל המקום הזה.

זה מקום נפלא. אנשים מכל הסוגים מגיעים, מכל המינים, מכל הגוונים. כל אחד, מי שרוצה, יודע שיש מקום של תורה פתוח, שהוא יכול להגיע וללמוד שם לבד, עם חברותא, עם אברך. יש מקום של לימוד תורה. מה שמיוחד במקום הזה, יש שם כמה נקודות. ראשית כול, באזור הזה אין כמעט מסגרות לימוד בערב. בן אדם שיודע שהוא רוצה ללמוד תורה, הוא צריך לעלות לרכב, לנסוע לכיוון יותר עמוק של השכונות החרדיות, ושם הוא יכול ללמוד בשעות הללו. זה דבר ראשון. וזה כולל שהוקם במטרה למלא חלל שהיה שם. היה חלל, היה ואקום. לא היו שם מסגרות לימוד בערב, והרב דורון עשה את זה. דבר נוסף, האברכים מאוד מיוחדים, מאירי פנים, מקבלים כל אחד בצורה יפה. כל מי שמגיע, בדרך כלל מוצא עם מי ללמוד. יש שם אברך אחד שמוסר שיעור לכמה וכמה אנשים, עוד אברך שלומד עם מישהו בנפרד, עוד אברך, כמה אברכים שלומדים עם אנשים.